פרס ישראל התשנ"ד בחקר המקרא לפרופסור משה גרינברג

     משה גרינברג נולד בפילדלפיה, ארה"ב, בשנת 1928, לרב שלמה ולרבנית בתיה. גורמים חשובים בעיצוב אישיותו היו קריאת שמו, Moshe – ולא תחליף אמריקאי – והשגרת הלשון העברית בפיו מלידה (אביו ואימו עשו כל אחד פרק זמן בארץ ישראל לפני לידתו כדי להשתלט על השפה העברית, כדי שיוכלו לגדל את ילדיהם בה). שיחת הוריו עימו היתה בעברית, ושמו היה למכשול לשון לכל מוריו בבתי הספר העירוניים. זהותו היהודית העברית הושרשה עמוק בנפשו מילדות.

     בית חינוך יהודי עברי ברוח התנועה הקונסרבטיבית – שהרב שלמה גרינברג היה מנושאי דיגלה המובהקים – עוד לא יוסד בפילדלפיה, והרב הפקיד את בנו בידי הסופר העברי ש"ל בלאנק, ללמדו כתב וספר. במשך כשמונה שנים בא בלאנק אל בית גרינברג פעמיים בשבוע, השכם בבוקר, קודם יציאת משה לבית הספר, וקרא עימו תנ"ך ורש"י וספר ההגדה ומשניות ופרקי מחשבה לאומית וספרות ודקדוק.

     בשנות התיכון האחרונות למד משה גרינברג ספרדית, ובהגיעו לאוניברסיטה של פנסילבניה (1945) הוסיף עליה את הפורטוגזית. בקיץ 1947 למד ספרדית באוניברסיטה של מקסיקו אך בשובו לפנסילבניה מצא כי אין מגמה בלשנית בחוג ללשונות רומניות. ראש החוג הפנה אותו לחוג ללימודי המזרח, שבו ישב זליג הריס, חלוץ הלינגוויסטיקה המודרנית. כשהגיע משה לחוג נפגש עם א"א ספייזר, מגדולי חוקרי שפות המזרח העתיקות, ומייד נתפס לאופקים החדשים שפתח ספייזר לפניו: החקר ההיסטורי של השפה העברית, אשורולוגיה, המחקר הפילולוגי – ההיסטורי של התנ"ך והשפה הערבית.

     באותה עת "גילה" משה את ספרו של יחזקאל קויפמן, "תולדות האמונה הישראלית", שעוצמתו המשנית והביקורתית שבתה את ליבו. את עבודת הגמר לתואר ראשון (1949) הקדיש לסקירת שיטתו של קויפמן בתולדות הכהונה המקראית. תמציתה הופיע כמאמר בכתב עת מדעי, ומשה שלח תדפיס ממנו לקויפמן בירושלים. כך התחילה חליפת מכתבים ביניהם, שנמשכה משנת 1950 עד מות קויפמן ב-1963.

     לאחר שנה כתלמיד מחקר בפנסילבניה נרשם משה במקביל לסמינר היהודי התיאולוגי בניו יורק (ב-1950) כתלמיד מיוחד (שלא לרבנות), ושמע תורה מפי גדולי החוקרים שהיו שם: ח"א גינזברג, שלום שפיגל, א"י השל, ושאול ליברמן. הוא סיים את שני המסלולים ב-1954 בתארים "רב" ו"דוקטור לפילוסופיה". נושא הדיסרטציה שלו היה "הח'ברו" – מחקר אשורולוגי (הופיע כספר ב-1955). באותה שנה צורף לסגל המרצים באוניברסיטה והיה מראשוני המרצים במדעי היהדות במוסדות כלליים להשכלה גבוהה בארה"ב.

     ב-1960 הופיע קיצור אנגלי של "תולדות האמונה הישראלית" שכתב פרופסור גרינברג ברשותו של פרופסור קויפמן. ב-1965 יצא לאור ספרו Introduction to Hebrew, שמוצעת בו דרך חדשה להוראת שפת המקרא ברמה אוניברסיטאית. באותה שנה נתמנה לראש הקתדרה לעברית וללשונות שמיות.

     באמצע שנות ה-60 ניהל משה גרינברג סמינר בית למורי מקרא בבתי ספר יהודיים. נושא הסמינר היה ספר שמות, והמטרה היתה להציג גישה שתעשיר את לימודו בלי לפגום ביושר המדעי. אז עלה משה גרינברג על דרך הפירוש ההוליסטי למקראות, המתחשב באופיו המורכב של הטקסט החותר להבין את היגיון ההרכבה. פרי הסמינר היה סקירה הוליסטית על כל ספר שמות, אשר חלקה הראשון בלבד (שמ' א' – י"א) עובד ויצא לאור (Understanding Exodus, 1, 1969).

     בסוף שנות ה-60 נדרש פרופסור גרינברג לסערות הרוח של הסטודנטים היהודים בעקבות המאבק לזכויות השחורים בארה"ב וההתנגדות למלחמת וייטנאם. הוא פרסם מסות על עמדת ההגות היהודית בסוגיות דומות, אבל היציאה לבריקדות חוללה מפנה בהשקפתו. אם ליטול חלק במאבקים ציבוריים מעמדה יהודית, מוטב להיאבק בזירה שהעניין היהודי מהותי לה – מדינת ישראל. משה גרינברג נענה להזמנת האוניברסיטה העברית, עלה ארצה ונתמנה פרופסור מן המניין בחוג למקרא.

     ב-1972 נבחר פרופסור גרינברג לראש החוג. במשך 4 השנים ששירת בתפקיד (1972 – 1976) עוצבה תכנית החוג כפי שהיא עד היום. מאז הוא חולק את זמנו בין עבודה ציבורית לבין הוראה ומחקר. תחומי חקירתו הן פרשנות המקרא – תולדותיה ושיטותיה, דת המקרא, בייחוד התפילה והמזמור, ופירוש לספר יחזקאל (כרך אחד הופיע ב-1983 בסדרת Anchor Bible, והשני עדיין בטיוטה).

     במשך השנים 1966 – 1982 ישב בצוות של שישה שמונו על ידי ה-Jewish Publication Society of America לתרגם לאנגלית את ספרי ה"כתובים" שבמקרא. בשנים 1971 – 1981 יעץ לצוות המקרא במרכז לתכניות לימודים של משרד החינוך והתרבות, והיה חבר במועצות האקדמיות של האוניברסיטה הפתוחה בשנים 1982 – 1987, של המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בשנים 1983 – 1991, של בית המדרש ללימודי היהדות של התנועה המסורתית, של מכון מנדל לקידום החינוך היהודי וחבר בועד המנהל של האיגוד העולמי למדעי היהדות בשנים 1990 – 1993. מ-1985 הוא עורך (עם פרופסור שמואל אחיטוב) סדרת פירוש חדש למקרא – "מקרא לישראל".

     גרינברג הוזמן ללמד כפרופסור אורח בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק (ב-1966 – 1970 וב- 1976) באוניברסיטה של קליפורניה (ברקלי, ב-1981) ובאוניברסיטת ייל (ב-1987). הוא נבחר לחבר ה"American Academy for Jewish Research " וה"American Academy of Arts and Sciences".

     ב-1984 יצא לו ספרו – "על המקרא ועל היהדות" – ובו מבחר מסותיו בעברית בעריכת אברהם שפירא. מבחר כתביו באנגלית עומדים לצאת בשנה זו בהוצאת ה-Jewish Publication Society of America.

     גרינברג נשוי מ-1949 לחוה, והוא אב לשלושה בנים וסב לחמישה נכדים.

נימוקי השופטים – פרופסור משה גרינברג הוא חוקר מקרא מן המעלה הראשונה בישראל ובעולם. הוא בעל סמכא מובהק בענפים רבים של חקר המקרא – לשון המקרא והשתלשלות נוסחו; תרגומיו העתיקים ותולדות פרשנותו; תיאולוגיה מקראית, חוק ומוסר, תפילה ונבואה. מפעלו המדעי עומד בסימן של מקוריות רבה, שהיא פרי הצירוף הנדיר של קפדנות מדעית עליונה, רוחב דעת רב תחומי ומעורבות אישית עמוקה. מחקריו המעולים מעידים, שמעורבות אישית, כאשר היא גדורה על ידי ביקורת עצמית תקיפה, לא זו בלבד שאינה מפריעה לחקירה המדעית, אלא אדרבא, מפרה אותה.

     משה גרינברג פיתח דרך קריאה רב שכבתית המאזינה לכתוב כפי שנאמר לקהל שומעיו המקורי, כפי שהובן על ידי מתרגמיו, מפרשיו וחוקריו לדורותיהם וכפי שהוא פונה אל צרכינו האינטלקטואלים, האסטתיים ובעיקר הרוחניים והמוסריים כיום הזה. דרך קריאה זאת הניבה את פירושיו רבי ההשפעה לספרים שמות ויחזקאל. נוצק בהם דפוס חדש של פירוש לספרי המקרא, העומד בסימן של רציפות יהודית וחדשנות מחקרית המזינות זו את זו.

     בראשית דרכו כחוקר מקרא הוא קיצר, מעשה אומן, את חיבורו המונומנטאלי של יחזקאל קויפמן, "תולדות האמונה הישראלית", ותרגמו לאנגלית. בכך הפגיש את קהילת המחקר הבין-לאומית עם ההישג הגדול ביותר של חקר המקרא הישראלי. בהמשך דרכו הוא השתתף בתרגום החדש והחדשני של התנ"ך לאנגלית שיצא לאור מטעם ה- Jewish Publication Societyואשר שם לו למטרה לאפשר לאנשים המנועים מהבנת המקור העברי לקרוא את המקראות כפשוטם המדעי באנגלית בת זמננו. ובשנים האחרונות הוא מקדיש את מיטב זמנו ומרצו לעריכת סדרה של פירושים מדעיים, המיועדת לחוקרים, לתלמידים ולציבור הרחב, ואשר שמה מעיד על מטרתה – מקרא לישראל.

     משה גרינברג הוא איש רוח אמיתי ומורה דגול, המשמש לתלמידיו ולרבים מעמיתיו מופת של יושר אינטלקטואלי, אחריות חינוכית ומעורבות ציבורית.

     על כל אלה החלטנו להעניק לפרופסור משה גרינברג את פרס ישראל בחקר המקרא לשנת תשנ"ד.

השופטים: פרופסור שרה קליין – ברסלבי, יו"ר, פרופסור משה אידל, פרופסור אוריאל סימון, פרופסור דניאל שפרבר, פרופסור ישראל תא-שמע.